תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם
מה זה אומר להיות גבר? מה זה אומר להיות אישה?
מגדר הוא אחד המאפיינים הכי ראשוניים ומהותיים בזהות של האדם מבחינה התפתחותית.
התפיסה של "להיות אישה" או "להיות גבר" מעצבת את הדרך שבה נתפסת אינטימיות והדדיות בתוך מערכות יחסים – כל אדם הוא סך של משוואה מורכבת ומרובת משתנים ביולוגיים, נוירולוגיים וסביבתיים.
מחקרים במדעי המוח מצביעים בבירור על כך שכאנשים אנחנו מחווטים לאהוב, להתחבר, לטפל ולהקדיש תשומת לב לאחר. מחקרים במדעי החברה מראים שגברים ונשים אמנם שונים, אבל הרבה מהשוני הוא תוצר של תרבות וחברה ולא רק שונות ביולוגית.
האם הצורך לאהוב, לטפל ולהתחבר נכון גם לגברים וגם לנשים במידה שווה? איפה ההבדלים?
מה מוטמע אבולוציונית מתקופות פרה-היסטוריות ומשפיע כאן ועכשיו על הזוגיות?
האם ההבדלים המגדריים הם מובנים לתוך האישיות או שמדובר בהקניה של מבנים חברתיים?
התשובה כמו תמיד היא גם וגם - נשים וגברים אמנם מאד מאד דומים (99.8% מבחינה גנטית) אך יש הבדלים שהם תוצר של משוואה מסובכת המורכבת מיחסי הגומלין בין משתנים הורמונליים, גנטיים ומאפיינים הנרכשים בתהליך חיברות.
איך מנווטים טיפול זוגי בתוך המורכבות העצומה הזו בדרך שתכבד ותאזן שונות מיגדרית?
התורשה – השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות
איבר קטן מאד לו לאדם ושמו אמיגדלה – קצין המבצעים ה"מטורלל" של החמ"ל הרגשי. האמיגדלה היא בלוטה קטנה בצורת שקד, לפני מיליוני שנים היה לה תפקיד חשוב מאין כמוהו – לסרוק בכל רגע נתון את הסביבה, להתריע על סכנות אורבות ולהקפיץ אותנו לתגובות fight, flight ובמצבי קיצון גם freeze - או בקיצור FFF.
האמיגדלה ידועה ביכולותיה לחולל צרות צרורות בחיינו עקב פעילותה המתמדת וטעויות שיפוט חוזרות שלה בהגדרת סכנה. עוד לא נמצא כפתור הכיבוי של המנגנון העתיק הזה, שמתריע ומתריע, מכניס את המערכת לכוננות סטרס – גם כשלא נשקפת סכנת חיים ברורה ומיידית. פישביין וולס (2015) מתארות מעגלים של הסלמה בזוגיות כשהאמיגדלה הבלתי נלאית מסרבת להירגע. כל עוד האדם הקדמון שוטט לו בסוואנה או בג'ונגל, האמיגדלה שירתה אותו נאמנה וחילצה אותו מסכנות. היום הממותות נכחדו ואריות תמצאו רק בערוץ נשיונל גיאוגרפיק, אבל האמיגדלה עדיין איתנו, מקפיצה את המערכת התגובתית של FF. כל ויכוח בין בני זוג, גבה מורמת בהתגרות, מילה שאינה במקום, תנועת יד מבטלת – עלולים בשבריר שניה להקפיץ את מפסק הפחת של המוח, להרים את אזעקות המגננה ולהוריד את השאלטר על ההיגיון – הבעיה היא לא רק כשזה קורה לאחד מבני הזוג, אם האחד הוצף, השני לא יאחר להגיב והתוצאה היא לולאת פידבק המייצרת הסלמה של קונפליקטים.
המנגנון הזה עובד לרעת לנשים ולגברים כאחד – אז איפה טמון ההבדל?
מקארטר ולבנסון (1996) ערכו מחקר פשוט מאד אבל מבריק ובו הם הצליחו להראות בצורה ברורה ביותר את ההבדלים המגדריים המוכתבים אבולוציונית. הם ניסו להבין למה דווקא גברים נמצאים פי שניים בסכנה לעומת נשים למות מהתקף לב פתאומי בין הגילאים 20-50. ההשערה שלהם הייתה שגירוי פתאומי, מלחיץ ולא נעים (רעש חזק מאד ומפחיד) יתבטא אחרת אצל גברים ונשים – הם צדקו: גברים הפגינו תגובתיות קרדיו ווסקולרית חזקה יותר מנשים, דיווחו על תחושות שליליות כגון שאט נפש, גועל וכעס ולקח להם הרבה יותר זמן להרגיע את עצמם ביחס לנשים שהשתתפו באותו ניסוי. גם הנשים הביעו כעס, אבל לא שאט נפש והן הצליחו לווסת את עצמן פיזית ורגשית הרבה יותר מהר מגברים.
טולסטוי כתב בחוכמתו הרבה, מבלי שערך איזשהם מחקרים מתוקפים - כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, אך האומללות אומללות כל אחת בדרכה שלה (אנה קרנינה). הוא עמד על כך שדימיון שורר במצבי שלווה ואושר, הוא דיבר על דימיון חיצוני למשפחות אחרות. גוטמן (2004) מדבר בנוסף גם על קיומו של דימיון פנימי בתוך המערכת הזוגית בין בני הזוג – נישואין מאושרים מתאפיינים מעט מאד הבדלים מגדריים, בעוד שאצל זוגות עם מערכת היחסים פגועה באים לידי ביטוי הבדלי מפתח בין מגדרים.
כאשר האמיגדלה מגדירה "קונפליקט זוגי" אוטומטית כסכנה – היא מפעילה את המנגנונים התגובתיים של FF בהתאם למוטיב האבולוציוני: גברים מגיבים בעוצמה, בעוינות, חשים מוצפים ומלאי טינה. נשים מאידך, כתוצאה של אותם הבדלים אבולוציוניים, סובלות מתופעה אחרת. בעוד שגברים נוטים להסתגר ולהרחיק את עצמם מהגירוי השלילי – נשים נוטות להתעלם מהמצוקה הפיזיולוגית של עצמן, לחתור למגע ולהאבק מאבר מר ועיקש על קירבה, סובלות ממצבים מתמשכים ומצטברים של סטרס המשפיעים על בריאותן וחוויית מרירות ושליליות במערכת היחסים שלהן – בעוד שגברים הולכים ומתרחקים רגשית, מתקשים לווסת את הרגשות השליליים ולחדש קירבה.
האם אנחנו שבויים של האמיגדלה? האם אנחנו נדונים להיכנע לתכתיבים ביולוגיים? איננו יכולים לכבות אינסטינקטים, להשתיק אימפולסים או לבחור עיתוי להופעתם.
שלווה פירושה הכרה לעומק של העצמי, של התגובות הפיזיולוגיות, הטריגרים, הגורמים המווסתים והמנגנונים היעילים והפחות יעילים שלי בתוך קונפליקט – כל אלו משרתים יכולת משופרת לבחור התנהגות אחרת, פרשנות שונה, תובנה עמוקה בעין הסערה גם כשמופעלים מגנונים בלתי רצוניים בלי יכולת שליטה בהם.
הסביבה – האומץ לשנות את אשר ביכולתי
בשנותינו הראשונות אנחנו יונקים מהסביבה הקרובה לנו מושגים המעצבים את תפיסת עולמנו. לא רק מה שנאמר לנו בגלוי מוטמע בנפשנו, אלא גם מסרים שתוקים, סמויים, מעודנים, חמקמקים לזיהוי.
למרות שנשמעות טענות שהסללה מגדרית כבר פחות רלוונטית היום מאשר בעבר, מחקר חדש מאד (בלוק ואח', 2018) חושף את המציאות העכשווית – ילדים עדיין סופגים מערכת ערכים שונה בהתאם למיגדרם – המימצאים מראים נטיה של בנים להעדיף ערכים שמבטאים יכולות של קידום וניהול עצמי (מנבא נטייה לקרייריסטיות) לעומת בנות שמבאות העדפה לערכים של תקשורת בינאישית ותמיכה באחרים (מנבא נטיה למשפחתיות). מפתיע לגלות שהבדלים בערכי ליבה מתעצבים כבר בשלבים מוקדמים להפתיע (מגיל 6), שהם תקפים כתמיד ועדיין מהווים מנבאים חזקים לגבי כיוון התהוותם של מסלולי חיים כבר מעכשיו, שנים רבות לפני שהילדים של היום יעמדו בפני דילמות וייאלצו להתמודד הלכה למעשה בשאלות של בחירה בין קריירה ומשפחה כאנשים בוגרים בעוד 20 שנה מעכשיו.
האם אנחנו יכולים לנטרל את המרכיב הסביבתי מהגנטי שכבר נמצא בעל תוקף מחקרי?
הודג'ס וקליין (2001) ערכו מחקר מאד מעניין שהדגיש בתוצאותיו לא רק שדיוק אמפתי הוא לא כישרון-על יחודי גנטית השמור רק לנשים ואפילו לא מיומנות הנרכשת לאורך זמן – תמריץ כספי שהוצע לנבדקים במחקר לא רק ששיפר את היכולת לדיוק אמפתי אצל שני המיגדרים אלא אף מחק הבדלים ביצועיים קודמים בין המגדרים. מפתיע? ובכן מסתבר שבהינתן התמריץ המתאים רגישות היא יכולת קיימת הניתנת לשליפה מיידית ומשופרת לגברים ונשים כאחד.
תכתיבים חברתיים מבטאים הטיה לטובת מאפיינים גבריים ומחלקים תשבוחות לתכונות כאוטונומיה, עוצמה אישית, אי תלות ויכולת לעמוד – אולטרה אינדיבידואליזם הפך להיות הוויה נחשקת. בהעלאת ערכו של האולטרה אינדיבידואליזם נדחקות לשוליים מיומנויות רגשיות הופכיות הנחשבות נשיות שהן בעלות ערך לא פחות ואפילו בעלות יתרון בזירה הזוגית, כמו היכולת לטפח שותפות זוגית אוהבת המאופיינת בהיענות הדדית (Fishbane & Wells, 2015) כאשר אותן תכונות גבריות מיוחסות לאישה היא תחשב נשית פחות ואולי אפילו תספוג משובים שליליים על החצנתן. מאישה מצופה להיות פגיעה יותר, ממוקדת באחרים ופחות בעצמה, יותר מופנמת ופחות תקיפה ChenFenf & Galick), 2015).
האומץ הוא היכולת של אדם לשים בצד את התכתיבים החברתיים, את המודל הסטריאוטיפי, את התפקיד המגדרי ולבחון את המציאות הפרטית שלו – מה מכל אלו משרת אותו? מה מעכב? אילו יתרונות והפסדים הם מנת חלקו כשהוא פועל על פי תכתיבים? מה הוא חולם להיות עמוק בליבו והאם מרשה לעצמו לבחור אחרת?
המטפל המאזן – התבונה להבדיל ביניהם
הבנה מעמיקה של מרכיבי סביבה ותורשה בשדה הקרב הזוגי נותנת למטפל יכולת לעזור לזוגות להסתכל בצורה מודעת יותר על הקונפליקטים שלהם.
החשיבות הגדולה בטיפול זוגי היא לפי מסקנותיו של גוטמן (2004) היא לא כמה מהר בני הזוג נדלקים או לאיזה גובה מגיעות הלהבות אלא כמה הם יעילים וזריזים בוויסות ההצפה, בניהול רגשי, במניעת הסלמה, בניטרול לולאת הפידבק של האמיגדלה והתראות הסכנה שהיא מייצרת – מטרת המטפל היא להעביר מסר ברור ביחס לקונפליקטים: אין דרך להימנע מהם, מטרת הטיפול היא לא לפתור קונפליקטים – אלא לנהל אותם במקום שהם ינהלו אותנו.
תפקיד המטפל הוא מרובה פנים - לעזור להם לזהות איך מתבטאת בזוגיות ההצפה הזו ואילו דחפים מופעלים, ללמד מיומנויות שליטה בלהבות המריבה וללמוד לשלוט בשפת הגוף. להשיב את הכבוד ההדדי ליחסים, ועימו גם את ההוגנות והיושרה.
עוד לא עבר קונפליקט אחד וכבר נבנה הקונפליקט הבא? כאשר גורם האיום מסתלק (הקונפליקט הזוגי לצורך העניין) אנחנו שבים להיות מחווטים שוב לאהבה אבל מה קורה לאהבה אם מדובר בזוגיות רוויית קונפליקטים מעגליים חוזרים?
הכמיהה למקום בטוח היא אחת הסיבות לשאלה למה אנשים נכנסים לזוגיות, אך כמה מצער שבני זוג נכשלים במשימת איחוד כוחותיהם כבעלי ברית מול גורמים עוינים סביבם. כששני בני הזוג שרויים בתוך מלחמה מרבית המשאבים הנפשיים שלהם מתבזבזים על הישרדות - היכולת של אדם להתפתח, לצמוח ולהגשים את עצמו נפגעת אם כולו מושקע בהתגוננות מפני האיום. לכל אדם יש צרכים רגשיים הייחודיים לו, המטרה היא לא לעשות עבור בן או בת הזוג שלך את מה שנראה לך מרגיע, אלא להעמיק את ההיכרות וללמוד ספציפית מה נתפס מיטיב ומרגיע עבורם, להישמר מלייצר איום ולקדם תחושת ביטחון (Tatkin, 2012),
למטפל כאן שמור תפקיד סבוך ומורכב במיוחד: התבונה להבחין ולהימנע מהשתעבדות הדדית למצבי רוח מתחלפים בניסיון מתמיד להרגיע זה את זו ומנגד לייצר עמדה בטוחה ומרגיעה שמדרבנת ומעודדת את שני הצדדים לגייס מוטיבציה, השראה והתקדמות לזוגיות שבה מכבדים את הצרכים הייחודיים של כל צד.
גם שלווה, גם תבונה וגם אומץ – עמדת המטפל
אחד הרגעים הכי מורכבים בטיפול עבורי היה הפעם הראשונה שבה עמדתי כמטפלת מול קונפליקט זוגי בעיצומו. זו חוויה אינטנסיבית ומלחיצה מאין כמוה – אמרנו אמיגדלה? שלי הייתה השלישית שהגיבה בFreeze לfight שלו ולflight שלה.
עלינו לגייס כמטפלים את השלווה, האומץ והתבונה כדי להישאר נייטרליים ולנהל את הטיפול בביטחה, לשם כך הכרת מנגנונים תורשתיים וחברתיים היא חיונית אך זו רק התחלה - בטיפול יש עוד מרכיב מאד חשוב: המטפל עצמו.
מה מטפלים עלולים לפספס אם לא יחקרו את עולם הערכים הפנימי שלהם ביחס לתפיסות מגדר? מה הם לא יודעים על הדרך האוטומטית שבה הם עצמם כמטפלים מנציחים את הפגיעה מבוססת ההטייה המגדרית?
אנשים טועים להניח שהמודעות לקיומן של תפיסות מגדריות בטיפול משמעותה "העצמת נשים" אך ההיפך הוא הנכון – במערכות יחסים הטרוסקסואליות, בין גבר לאישה, שיקלול של "נשיות" ו"גבריות" סטריאוטיפית, מטילה כובד אחריות על החצי הנשי לשלום היחסים הזוגיים ומייצרת הבנייה של חוסר שיוויון לתוך מערכת היחסים. קריאת תיגר על התפיסות הסטריאוטיפיות מעצימה ומשחררת גברים לא פחות מנשים. שיחרור מתפיסות דיכוטומיות מאפשר לכל אדם להיות מה שהוא במלואו, גבר או אישה מבלי לגזול מהם את הזכות לביטוי מלא, את הרשות להיות משהו אחר מהתכתיב הסטריאוטיפי ChenFenf & Galick), 2015).אנו המטפלים תוצר של החברה, לא פחות ממטופלים – מעוצבים בתבנית נוף מולדתנו, על כן גם מטפלים לוקים בעיוורון מגדרי, שבויים בתפיסות מגבילות ומביאים אותן לתוך הטיפול. מעט מאד מחקרים נערכו על הדרך שבה מטפלים מושפעים מתפיסותיהם – אחד המרתקים שבהם סוקר מציאות עגומה שיש להכיר בה.
צ'נפנג וגאליק (2015) סקרו מגוון של ביטויים לעיוורון מגדרי בטיפול – נביא כאן רק כמה מהם:
נשים נושאות באופן לא פרופורציונלי בנטל האשמה לבעיות בזוגיות
מטפלים חוששים "לאבד" את הגבר בטיפול אם לא יעשו מאמץ מיוחד לחבור אליו
מטפלים נוטים לסמוך אוטומטית על שיתוף הפעולה של נשים בטיפול ונכונותן להשתנות למען הזוגיות ולכן לא מתאמצים לחבור אליהן
גברים נהנים יותר מתגובות חיוביות מצד המטפל, בעוד נשים מעומתות יותר
מטפלים סומכים על גברים יותר בהגדרת הבעיה
התפקיד של המטפל הוא להכיר את עצמו, ללמוד לעומק את התפיסות הסמויות שלו ביחס למגדר, ללמוד לעומק את השפעת ההבדלים המגדריים עליו, על הזוג ועל הטיפול.
להשתחרר מהחשש לאבד את הגבר בטיפול, לקרוא תיגר על מבנים חברתיים, על יחסי הכוחות, לבחון היכן בתוך המערכת מקנן אי השיוויון, לבחון תפיסות מגבילות של הזוג, לאתגר גברים להבחין מתי הם מנצלים פריבילגיות מעמדיות ולקחת אחריות הבאה עם מעמד, לבחון בתשומת לב מי נושא בנטל אחריות עודפת לשלום הזוגיות, לשחרר את שני הצדדים לביטוי עצמי מלא.
(מאמר זה נכתב על ידי שגיא ברסלב, המאמר מוגן בזכויות יוצרים - אין להעתיק, לשתף, לצלם, להפיץ או לעשות שימוש בו או בחלקים ממנו ללא אישור מפורש).
רשימת מקורות
אנה קארנינה / ל"נ טולסטוי - תרגמה מרוסית נילי מירסקי, עם עובד, תש"ס 1999
Block, K., Gonzalez, A. M., Schmader, T., & Baron, A. S. (2018). Early gender differences in core values predict anticipated family versus career orientation. Psychological science, 29(9), 1540-1547.
ChenFeng, J. L., & Galick, A. (2015). How gender discourses hijack couple therapy—and how to avoid it. In Socio-Emotional Relationship Therapy (pp. 41-52). Springer, Cham..
Gottman, J. M. (1999). The marriage clinic: A scientifically-based marital therapy. WW Norton & Company.
Fishbane, M. D., & Wells, M. A. (2015). Toward relational empowerment: Interpersonal neurobiology, couples, and the societal context. In Socio-Emotional Relationship Therapy (pp. 27-40). Springer, Cham.
Klein, K. J., & Hodges, S. D. (2001). Gender differences, motivation, and empathic accuracy: When it pays to understand. Personality and Social Psychology Bulletin, 27(6), 720-730.
Tatkin, S. (2012). Wired for Love: How Understanding Your Partner's Brain and Attachment Style Can Help You Defuse Conflict and Build a. New Harbinger Publications.