פוסטים נוספים
פוסטים אחרונים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
No tags yet.
עקבו אחרי
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

מספיק לבכות

מערכת היחסים עם ההורים שלנו היא מערכת היחסים שתשפיע עלינו יותר מכל במהלך חיינו.

את יכולה להיות בת 40 ויותר, אימא לילדים גדולים ובעלת עסק עצמאי ועדיין להתכווץ מבפנים כשאת נזכרת בילדות שלך ובקשר שלך עם ההורים.

אתה יכול להיות נשוי, הורה, קרייריסט ועדיין להיות מוטרד שאולי עשית משהו לא בסדר בעיני ההורים והם לא מרוצים ממך.

אדם בן למעלה מ60 סיפר כיצד עדיין מתנהלות במוחו שיחות בינו לבין הוריו שעברו כבר מן העולם לפני שנים, ובשיחות הללו הוא עדיין חש חסר אונים מול הביקורת שנהגו להטיח בו ועדיין מתנגנת בראשו.

כילדים אין לנו ברירה, אלא להילכד בסבך היחסים עם ההורים שלנו. עבור התינוק והילד, ההורים הם הגורם הישיר והבלעדי שמספק טיפול, מזון, קורת גג, הגנה, חום, אהבה וביטחון. לא תמיד הכל הולך לפי הספר, כפי שאנחנו נהנים מהאהבה של הורינו, אנחנו גם מושפעים מהם ונדרשים להתמודד עם התוצאות של הגישה, ההתנהגויות, ההתבטאויות והמעשים שלהם.

הורים סמכותניים הם הורים שסגנון ההורות שלהם מאופיין בניסיון לעצב את הילד, לשלוט בו, תוך הפעלת סט נוקשה של חוקים ועונשים והיענות פחותה מבחינה רגשית. צייתנות מצד הילד נחשבת בעיניהם תכונה מוערכת.

גם אם סך הכל אפשר לומר בגדול שהכוונה שלהם טובה וגם אם לא נחצו שום קוים חינוכיים אדומים, סגנון הורות כזה אינו "טוב דיו" מבחינת ההשפעות העתידיות שלו על הילד.

דיאנה באומרינד שחקרה והגדירה 4 סגנונות הורות קבעה שלאווירה קשה והפעלת אמצעי כוח בבית יש השלכות בלתי נמנעות על הילד.

ענישה אינה אפקטיביות כאמצעי שליטה. כמוה גם פיקוח הדוק מדי עם דרשנות מדי וצמצום רגשי המתבטא בגישת "מספיק לבכות, קדימה, קח/י את עצמך בידיים" מול הילד.

ילדים להורים נוקשים סובלים מאד, לא תמיד ניתן לראות עליהם את הסבל, כי על פניו הם נראים בסדר יחסית, מתפקדים – אבל בתוכם פנימה יסבלו מדימוי עצמי נמוך, נטיה לעצב או דיכאון וכישוריהם החברתיים יהיו פחות טובים, בתחומי חיים שונים.

כשאנחנו הופכים לבוגרים בעצמנו, נוצרת הזדמנות לרפא את עצמנו מהכאב של הפינות האפלות במערכת יחסים עם הורים וטיפול הוא אמצעי מעולה להשגת המטרה.

איך עושים את זה בטיפול?

מגדילים את המרחק – המרחק הרגשי שהיה לוחץ מדי, קרוב מדי ולא איפשר עצמאות או מרחב. לאט לאט מעבדים רגשות, במיוחד שליליים שלא קיבלו הכרה בילדות. בוחנים את העמדות שלנו, מטילים ספק ובכמה מהן ומייצרים מרחק מספיק מפגיעה.

מציבים גבולות להורה – הורה שאינו מודע להשפעה של התנהגותו השלילית ימשיך לבצע אותה (צעקות, הטפות, חודרנות, כינויי גנאי או הצמדת תוויות, הימנעות מהקשבה וכד'). לא פשוט, אבל עם ההתקדמות, מתאפשר.

מטפלים ברגשי האשם והבושה, בנטייה לריצוי ובאוטומטים של העבר.

נגעתי בנקודה? מוזמנים לספר לי.